נשיא ההתאחדות הפיליפינית באותם הימים, מנואל קיזון - מחבורת הפוקר, הורה שיכינו עשרת אלפים ויזות על מנת לאפשר ליהודים להגיע לפיליפינים.
הוא אף תרם מנכסיו במקרינה, פרבר של מנילה, למען שיכון לפליטים היהודים.
הוא גם ייחד קרקע באי מינדנאו, האי השני בגודלו בדרום המדינה, לקליטת כ־ 25 אלף מתיישבים יהודים.
למרבית הצער, עם פריצת המלחמה היהודים כבר לא יכלו להגיע וההגירה נעצרה.
כ־ 1200 יהודים בלבד הגיעו למקום.