שבתי מהגולן והתמונות סיפרו הכל. כמעט. טיולי שבת וחופש לא ידמו כלל לחשיפת השבילים של הטייל ולצעידה עם מקלו ותרמילו. העין לא שבעה את המראות והתצפיות, את הפריחה הצבעונית, את הירוק האין סופי, הבקר במרעה החופשי ואת הבזלת השחורה מימים רחוקים מאד ועוד לפניהם. ועלו על כולנה מעשיהם ויצירתם של המתיישבים. המאגרים הסוכרים ואוצרים את המים כמו גם טחנות הרוח ליצירת חשמל וכמו שדות החיטה והפרדסים של חלוצי רמת הגולן. חבל ארץ נפלא וכבר בשנת תרמ"ו, לפני מאה ועשרים שנה, נטשו יהודים את חיי דלותם ו"החלוקה" ונחלצו להתיישב בארץ הבשן והחורן חרף קשיים מבית ומחוץ. פסגת החרמון המושלגת עטופת ענן צחור ליוותה אותנו בדרכינו דרומה ומערבה אל הכנרת. שם, בירידה מהרמה, אל מול השקיעה, זכינו לאור יקרות שצבע את בקעת כנרות בכחול וירוק וזהוב.